פסק-דין בתיק ע"פ 5956/08

השופט נ' הנדל:

1.       מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.5.2008 בתפ"ח 1037/05, שניתן על ידי מותב כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון, במסגרתו הורשע המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על המערער הושת עונש החובה של מאסר עולם, וכן פיצוי כספי למשפחת הנרצח בסכום של 180,000 ש"ח.

2.       על פי המתואר בכתב האישום, בין משפחת המערער לבין משפחת סירחאן - משפחתו של המנוח - קיים סכסוך רב שנים. ביום 17.7.2001 נרצח אחיו של המערער. משפחתו חשדה כי הרוצח הינו מבני משפחת סירחאן. על רקע כל אלה, גמלה בליבו של המערער ההחלטה לרצוח גבר ממשפחת סירחאן, כדי לנקום את מות אחיו. כקורבן נבחר נאיף אבו סירחאן (להלן: "נאיף" או "המנוח"). במסגרת קשר שקשרו המערער ואחרים מבני משפחתו לרצוח את נאיף, עקבו בחודשים דצמבר 2004 וינואר 2005 אחר תנועותיו, על מנת ללמוד את סדר יומו.

          ביום 12.1.2005 בסביבות השעה 05:00, נסע המערער יחד עם שבעה מבני משפחתו (להלן: "האחרים"),  בשלושה כלי רכב שבבעלות משפחת המערער, בדרכם לצומת מסמיה (בני ראם), במטרה לארוב לנאיף אשר נהג לנסוע דרך הצומת הנ"ל בדרכו לעבודה באתר בניה במושב בני ראם. בהגיעם לצומת, ארבו המערער והאחרים לנאיף, כשבאמתחתם כלי נשק ובהם אקדח, סכין קצבים וגרזן. פניהם הוסוו באמצעות כאפיות.

          משהבחינו בנאיף, נסעו המערער והאחרים בעקבותיו. נאיף הגיע לאתר הבניה במושב בני ראם (להלן: "הזירה") כשבמכוניתו שלושה עובדים תושבי הרשות הפלסטינאית. המערער ויתר האחרים הגיעו אף הם לזירה, כאשר חלקם נותרו בתצפית על מנת למנוע את בריחתו של נאיף. המערער וחמישה מהאחרים רצו לעבר רכבו של נאיף כשהם רעולי פנים ומצוידים בגרזן ובסכינים. המערער היה חמוש באקדח, ויחד עם אחד האחרים דרשו מעובדיו של נאיף להסתלק מהמקום, שכן מדובר בנקמת דם. בשלב זה ברח נאיף, בעוד המערער והאחרים רודפים אחריו. לכשתפסו את נאיף, הסתערו עליו המערער והאחרים וגרמו לו לחבלות קטלניות באמצעות הסכינים והגרזן בהם החזיקו, תוך שהם חוזרים ונועצים  בחלקי גופו השונים סכינים, ומשסעים את איבריו באמצעות חבטות גרזן. על פי הנטען, לאחר שחדל נאיף לנוע, שיסף המערער את גרונו כדי לוודא את מותו. לאחר ביצוע הרצח, השליכו המערער ואחד האחרים את הגרזן. המערער הטמין את האקדח במקום מחבוא, ושאר האחרים דאגו להשמדת כלי הנשק, הבגדים והאביזרים ששמשו אותם לרצח.

          כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל, שוסעו פניו של נאיף, נגרמו לו חתכים ודקירות מרובים בכל חלקי גופו, וביניהם שבעה עשר פצעי דקירה בבית החזה ובבטן, שגרמו לנזק חמור ללב, לותין ולריאות, שהביא למותו.

3.       המשטרה ביקשה לחקור את המערער בעקבות אירוע הרצח, אולם המערער לא נמצא בביתו משך תקופה ארוכה, ורק כעבור כ-20 ימים, ביום 31.1.2005, הסגיר עצמו למשטרה. זאת, בתמורה לשחרורם של אביו ואחיו ששהו אותה עת במעצר בחשד לביצוע הרצח. בתחילת חקירותיו הכחיש המערער את מעורבותו ברצח והציג טענת אליבי. עם מעצרו הוכנס המערער לתא מעצר יחד עם מדובב (להלן: "המדובב"). על אף שהכחיש בתחילה כל מעורבות ברצח גם בפני המדובב, סיפר לו לבסוף המערער כי ביצע את הרצח, ואף מסר לידיו פתקים בכתב ידו המתארים פרטים על ביצוע המעשה. זאת עשה, שכן המדובב שיכנע את המשיב שאם ימסור לו פרטים על האירוע, כולל פרטים מוכמנים, יוכל המדובב באמצעות בידוי ראיות ליצור מצג כאילו בוצע הרצח על ידי אדם אחר הנמצא מחוץ לכתלי בית המעצר. לאחר שנודע למערער כי שותפו לתא פעל בשליחות המשטרה וכי הפתקים מצויים בידיה, הודה המערער ביום 6.2.2005 בפני חוקרי המשטרה במעורבותו ברצח, אולם בנבדל מהודאתו בפני המדובב, אמר לחוקרי המשטרה כי ביצע את הרצח לבדו, ואף שיחזר את ביצועו. ביום 7.2.2005 שב המערער וטען כי ביצע את הרצח לבדו. בחקירה נוספת שנערכה לאחר שפגש המערער את עורכת דינו, חל מהפך בעמדתו, ונטען על ידו כי הוא חף מפשע, וכל הודאותיו ניתנו בשל איומים שהופנו כלפיו.

          במשפטו כפר המערער באשמה, ושב על טענת "במקום אחר הייתי". כן טען כי אין לקבל את הודאותיו שניתנו בפני המדובב ובחקירות המשטרה, שכן אלה ניתנו שלא מרצונו החופשי.

הכרעת בית המשפט המחוזי

4.       בית המשפט המחוזי דחה את טענות הזוטא של המערער בנוגע לקבילות הודאותיו. נקבע כי ההודאה בפני המדובב אף נתמכת בראיות נוספות. באשר להודאה שנמסרה לחוקרי המשטרה ולשחזור שביצע, נפסק כי מדובר בראיות קבילות, אולם אין הן מהימנות ככל שהן נוגעות לטענת הנאשם כי ביצע את הרצח לבדו. טענת האליבי של המערער נדחתה. נקבע כי המערער היה אחד המבצעים העיקריים של רצח המנוח, וכי אין הוא רק בגדר מסייע. המערער הורשע בעבירת הרצח ונגזר עליו כאמור מאסר עולם, וכן פיצוי בסך של 180,000 ש"ח למשפחת הנפגע.

הערעור

5.       טענותיו של המערער מופנות בעיקרן כלפי קבילותן של ההודאות שנתן הן בפני המדובב והן בפני החוקרים המשטרתיים. הדברים יורחבו עוד בהמשך אולם ביחס להודאה בפני המדובב טוען המערער כי זו ניתנה מתוך פחד מהמדובב והאימה שהטיל האחרון עליו. באשר להודאתו בפני החוקרים טוען המערער כי הופעלו עליו לחצים כבדים להודות למול החוקרים, וביניהם: איומים כי החקירה בעניינו תעבור לשב"כ, איום במעצרם של בני משפחה נוספים ושלילת זכות ההיוועצות עם עורך דין. עוד קובל המערער נגד דחיית טענת האליבי שהוצגה על ידו ומחדלי חקירה אשר היה בהם לשפוך אור על הפרשה. לבסוף טוען המערער כי אף אם יימצא הוא אשם בדין, הרי שבהיותו במעגל החיצוני של העבירה, יש לראות בו מסייע ולא מבצע בצוותא.

          המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי דברי המערער למדובב נאמרו מרצונו החופשי, ובשל השיקול להוציא לפועל את תוכנית המצאת הראיות, שהוצעה על ידי המדובב, ובדרך זו להשתחרר ממעצר. באשר להודאה בפני החוקרים נטען כי בנסיבות העניין רשאים היו החוקרים לעכב את המפגש בין המערער לעורכת דינו. כך או כך, הוסף כי די בהודאת המערער בפני המדובב, ובראיות התומכות בה, כדי לבסס את הרשעתו בעבירת הרצח. לגבי טענת האליבי נטען כי נתגלו סתירות מהותיות בין גרסאותיו השונות בחקירות ובבית המשפט, וכי חלק מהעדויות שנשמעו ביחס לטענה זו הינן גרסאות כבושות ומגמתיות. נטען כי בית משפט קמא דן בטענות המערער הנוגעות למחדלי חקירה, ולא מצא כי יש בהן ממש. לבסוף טוענת המשיבה כי המערער שימש גורם משמעותי בתכנית שנרקמה לרציחת המנוח, ועל כן אין מקום לראות בו אך כמסייע לרצח.

דיון והכרעה

6.       הערעור ניצב על בסיסם של ארבעה טיעונים - א. היעדר קבילות להודאתו של המערער בפני חוקריו; ב. היעדר קבילות להודאתו של המערער בפני המדובב; ג. מחדלי חקירה, קשיים ראיתיים ודחיית טענת האליבי; ולחלופין - ד. היותו של המערער לכל היותר מסייע ולא מבצע בצוותא. אדון באלה כסדרם, תוך פירוט טענות המערער הרלוונטיות.

א.       היעדר קבילות להודאתו של המערער בפני חוקריו

7.         אמנם, על פי רצף ההתרחשויות הודאתו של המערער ניתנה לראשונה בפני המדובב, ואולם לשם הדיון, כפי שיובהר, תידון ראשית הודאתו בפני חוקרי המשטרה. לצורך בחינת טענות המערער, יש צורך לפרט את אשר ארע בחקירה.

          ממועד מעצרו ביום 31.1.2005 ועד שהתוודה המערער על חלקו ברצח בפני החוקרים, נגבו ממנו ארבע הודעות, במסגרתן הכחיש כל מעורבות ברצח, ואף שמר על זכות השתיקה. ביום 6.2.2005, לאחר שמסר המדובב את דבר התוודותו של המערער בפניו, כמו גם את הפתקים בהם תיאר את אופן ביצוע הרצח כאמור, נערכה למערער חקירה נוספת בנוכחות חוקרי המשטרה והמדובב, אשר היה לבוש בבגדי שוטר וגילם תפקיד משמעותי בחקירה זו. החוקרים סיפרו למערער כי המדובב גילה להם את אשר אמר לו בתא המעצר, וכי העביר לידם את הפתקים.

          בשלב זה ביקש המערער להיפגש עם עורכת דינו, ואולם החוקר שרייבהנד השיב שהיא לא תוכל להצילו מדברים שאמר. אף שהמערער התעקש לפגוש את באת כוחו, לא שעו החוקרים לבקשתו. המדובב אמר למערער: "השב"כ ייקח אותך... ואם תיפול בשב"כ תהיה בבעיה אחרת". החוקר שרייבהנד הוסיף: "...אתה תפיל את כל המשפחה. אתה דיברת על כולם... תהיה חזק. עכשיו, ספר לי בדיוק מה קרה. תהיה חזק". עוד נאמר למערער "קברת את כל המשפחה", שכן מסר למדובב מידע המפליל אחדים מבני משפחתו. על אף שנאמר למערער כי הוא "ייקבל" את עורכת הדין שלו, הובהר לו כי אין ביכולתה לעזור לו. בשלב זה אמר המדובב למערער: "..השב"כ יאסוף את כל המשפחה שלך קטנים וגדולים... אם אתה רוצה שאני אוריד לך את העניין של השב"כ עכשיו אוריד לך... תדבר על הרצח וזהו. תדבר על עצמך. אל תדבר על אחרים.. תגמור את הסיפור לבד... אם תביא את כל העורכי דין של ישראל לא עוזרים לך.. רוצה לשמוע את הקול שלך בקלטות סולימאן [המערער]? תראה איך הכל מוקלט... אני נשבע לך שאם אגיע לבית משפט כולכם תקבלו מאסר עולם. גם אבא שלכם אתכם. אני אומר לך. יש גם נשים שייכנסו לכלא.. עדיף שתגמור לבד. תדבר על עצמך..". המערער חזר על דרישתו למפגש עם עורכת דינו. בתגובה לדרישה זו אמר החוקר: "...אין לך אף אחד בעולם. אף אחד לא יכול לעזור לך חוץ ממני... היא [עורכת הדין] לא תשב במקומך בבית הסוהר... היא בבית קפה. היא רואה דולרים של סלימאן... רק אני והוא יכול לעזור לך... אני נותן לך עוד הפעם יד ותספר לי רק מה החלק שלך. אני לא אסבך אותך עם אף אחד. רק החלק שלך. תהיה חזק..". הוסבר למערער כי מונעים ממנו להיפגש עם עורכת דינו, שכן הדבר עלול להביא לשיבוש בחקירה. המערער ביקש כי תיכרת עמו "עסקה" לפיה הוא יודה בתמורה לכך שבני משפחתו ינוקו מכל חשד. לכך הגיב החוקר שרייבהנד: "סגור" (ת/38 א' ות/38 ב').